מקורות שליטה יועצים בע"מ נ' אביב

החלטה

1.בפני בקשה לחייב את התובעת בערובה להוצאות משפט.

2.התובעת הינה חברה בע"מ, ולפיכך חל לגביה סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ולא תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

3.סעיף 353 א לחוק החברות קובע כך:

"הוגשה לבית המשפט תביעה ע"י חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

4.ההלכה הפסוקה קובעת, כי הנטל על החברה - התובעת להוכיח כי יש בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין וכי קיימת חזקה כי יש לחייבה בערובה, כאשר הפטור הוא החריג לכלל לפיו יש לחייב בערובה. ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות 1985 בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647. כן ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 750 – 751.

עוד נקבע כי שלב הבדיקה הראשון הינו מצבה הכלכלי של החברה, ובשלב השני יש לבדוק האם נסיבות הענין מצדיקות חיוב בערובה, ובכלל זה יש לבדוק את סיכויי ההליך (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, סעיף 13 לפסה"ד).

5.כפי שצוין לעיל, הנטל על החברה להוכיח את מצבה הכלכלי.

עיון בתגובות שהוגשו ע"י התובעת מגלה כי זו כלל לא התייחסה למצבה הכלכלי ולו במילה אחת.

לתגובה הראשונית שהוגשה צורף תצהיר המתייחס לכך שהנתבע לא התייחס למצבה הכלכלי של התובעת. לתגובה המשלימה כלל לא צורף תצהיר.

ממילא, אין רלבנטיות לטענת התובעת בתגובותיה כי הנתבע לא הוכיח את מצבה הכלכלי הרעוע, שכן הנטל כלל אינו מוטל עליו להוכיח זאת. ברור כי לו היתה מביאה התובעת ראיות בדבר מצב כלכלי שפיר, הרי שהיה מונח נטל ראייתי משני על הנתבע להוכיח אחרת, אך משלא עשתה כן, לא עמדה בנטל ולו לכאורה, ולא סתרה את החזקה הקבועה לרעתה בענין זה, כאמור לעיל.

6.למעשה, די היה באמור לעיל כדי להוביל לקבלת הבקשה.

מעבר לדרוש אציין, כי בהתאם לפסיקה אין זה ראוי להיכנס לעובי הקורה במסגרת בקשה לחיוב בערובה בכל הנוגע לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לנושא זה ורק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד (עניין ל.נ. הנדסה לעיל, סעיף 13 לפסה"ד).

בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נוכח כתבי הטענות בפני בשלב זה, איני יכול לומר כי סיכויי ההליך הם גבוהים במיוחד או קלושים מאוד, ונראה על פניו כי הם מאוזנים.

7.לאור האמור לעיל – אני מקבל את הבקשה לחיוב בערובה.

8.וכעת לגובה הערובה: סכום התובענה הועמד על סך 46,884 ₪. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נראה כי ערובה בסך 10,000 ₪ הינה ראויה ומידתית בנסיבות העניין.

לפיכך, תפקיד התובעת ערובה בקופת בית המשפט בסך 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, וזאת עד ליום 1.9.12. במידה והערובה לא תופקד במועד, תידחה התובענה.

9.התובעת תשלם לנתבע הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ב, 27 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: